התגעגתי, אז באתי
עברה שנה פלוס. וואו. יותר משנה מאז הטור האחרון שלי על הרווקות ועל חיפושי החתן המדופלמים שעברתי. שנה שלמה של שינויים, תהליכים זוגיים, מעבר דירה ואין סוף התמודדויות של אנשים גדולים. מסתבר שאני "גדולה" באופן רשמי. יאק.
ניתן בהחלט לומר שזו היתה השנה הגדושה של חיי ואני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל.
תקציר הפרקים הקודמים למי שהפסיד
נעים מאוד, דבורי. בעבר הלא רחוק: רווקה לוהטת (תנו לי), אזור מגורים: עיר הקודש והאושר - תל אביב, תחביבים עיקריים: כתיבה, אכילה ומפגשים מבדרים עם רווקים מוגבלים. מה השתנה? הכל בערך. להלן התקצירים:
הצעת נישואין מקסימה ורומנטית
היה זה יום חורפי במיוחד. ירח חיי ("משחקי הכס", כאילו דא?!) הודיע לי שיוצאים לטייל בגשם ואני בתגובה צהלתי משמחה. טיילנו לנו יחד ברחוב בגשם הזלעפות החינני שירד, כשאני חנוטה ורכוסה בתוך מעיל הניילון הכי כעור בעולם, פלוס הכובע, מהודק בחוזקה סביב פניי. לפתע, שרשרת אירועים לא צפויה: עצירה פתאומית בחזית בית הקפה האהוב עלינו בו התרחש הדייט הראשון שלנו, כריעת ברך מפתיעה, הטבעת הכי יפה בעולם מביטה בי ואני מביטה בה בחזרה, פרצוף המום ולא מחמיא בעליל שלי כשאני נראית כמו קונדום אנושי ירוק מהלך, ברגע הכי רומנטי בחיי, ירח חיי שוקל בליבו לבטל את כל העסק כשהוא רואה עם מה הוא רוצה להתחתן, כל אורחי בית הקפה קולטים את הרגע ומתחילים למחוא כפיים. קידות.
"אצלי ירד גשם. בשילוב לוק מדהים שלי של עכבר טובע. אה, ואני לא בלונדינית." צילום: Shutterstock
הכנות לחתונה
לשמחתי, לאחר מחשבה שניה בנושא, ירח חיי החליט לא לבטל ויצאנו לדרך. התחלנו כמובן, בלבשר את החדשות למשפחות, כשתכל'ס - זה היה מענג! כולם התעלפו מרוב אושר כאילו זכינו בלוטו ועכשיו בישרנו להם שהם עוברים לגור בוילה בקנקון ולא צריכים יותר לעבוד בחיים כי אנחנו נממן אותם עד סוף חייהם. בישרנו גם לחברים, כששם התגובות נעו בין "די! וואו!!!! אמאאאאאאאאא אני מתעלפת מרוב אושר!!! איזה כיף!!!! איך אני שמחה!!! שיוואווווווו איך אני אוהבת אותך" של החברות שלי ובין "מברוק, אחי" של החברים שלו. אחרי כל זה פצחנו בתהליך ההכנות לחתונה, וכן, כשאני אומרת פצחנו אני בהחלט מתכוונת לכך שאני עשיתי הכל לבד והוא בעיקר רצה שאניח לו. זה לא היה קשה ואפילו היה כיף, ומפה לשם פתאום היו לנו תאריך ואולם, צלם, שמלה ושלל תופיני עולם החתונות העושק והנחמד.
חתונה
שמלה הורסת, נעליים וורודות ומגניבות, החלטה מודעת שלי ליהנות מכל רגע, חתן מקסים שהוכיח לי שאפשר לסמוך עליו למרות שהיה מעדיף למסמר את כף היד שלו למסילת רכבת פעילה מאשר להיות מרכז תשומת הלב כחתן, יום מעייף אך מדהים, ערב מענג, מהנה וכיפי במיוחד ואושר גדול שהתפשט לנו בכל הגוף, חם, מבעבע ונעים.
"אין כניסה לחתן וכלה מעונבים וקפוצי תחת! :-) אלבום החתונה שלנו. " צילום: ניר בוקסנבאום
מעבר דירה
איך מחליטים איפה לגור בתור אנשים גדולים? איך מחליטים איפה נרצה לגדל ילדים? למה אף אחד לא מחליט עבורנו? לא ברור.
מאחר וגרתי בתל אביב האהובה שלי ואילו הוא הגיע מירושלים השאלה היכן לתקוע יתד שלא נאמר היכן נתפורר בגיל הפנסיה היתה לא פשוטה. למזלי הרב, מן ההתחלה עשיתי עבודת חפירה איכותית, מאסיבית ולא ניתנת לעצירה בשבחם של מגורים בפנינת השרון הדגולה, להלן - רעננה, מתוך תקווה לגור ליד הוריי המהממים שיחיו. בעלי, שלא לשווא מכונה ירח חיי, הסכים לכך די מהר והעניק לי מתנה ענקית: את הזכות לחלוק את אותו אוויר עיר עם הוריי. ההמשך מוכר לכל אדם – 849 טלפונים לבעלי דירות, 592 טלפונים למתווכים תחמנים, 48 דירות שראינו, 5 הובלות שעשינו לבד, 3 ביקורים באיקאה, 2 מריבות בינוניות ו-1 דירה מקסימה שאליה עברנו בשעה טובה.
סטטוס נוכחי, סיכום ביניים
נשואה לירח חיי, אזור מגורים: רעננה, תחביבים עיקריים: כתיבה, מפגשים לא מבדרים בעליל עם גברים רנדומליים ברחוב שכבר לא שמים עליי ו...אה, כן – אכילה בשביל שניים. גילינו אתמול. מזל טוב.
חיבבת? אהבת? ציחקקת לעצמך בלב?
