המילים הקסומות בעולם

ביום שישי בבוקר הייתי מעט עצובה.

דיברתי לידו וקצת דמעתי ולא חשבתי לרגע שהוא בכלל שם לב לעניין, מאחר והוא היה בעיצומה של מתקפה על כדור שוקולד תמים שנקלע לזירה.

פתאום, בלי קשר לשום דבר, אחרי חודשים שבהם אני מנסה לגרום לו לחזור אחרי ולומר את זה, הוא הביט בי, פתח את הידיים הקטנות שלו לרווחה ואמר לי בפעם הראשונה בחייו וחיי, את המילים הקסומות ביותר ששמעתי אי פעם "מימא, אני אוהבבבב אותךךךךךך".

הבטתי בו המומה ועשיתי מיד את המובן מאליו, הפכתי לשלולית ובכיתי כמו חולת נפש שברחה ממוסד. הילד הקטן והמתוק שלי רצה לשמח אותי וזה מה שהוא בחר לומר. נשבעת שמיתרי הלב שלי רוטטים עד עכשיו.

נכון, הוא זה שחוגג היום יום הולדת אבל אני זאת שקיבלה כבר לפני שנתיים את המתנה הכי גדולה בעולם.

אהוב ליבי חוגג שנתיים ואני יוצאת מדעתי מרוב אהבה.

מזל טוב ילד שלי, מאחלת לך בריאות ולב מלא שמחה, כל השאר יגיע לבד.

המילים הקסומות ביותר ששמעתי אי פעם.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אז איך זה לשלב אימהות ועבודה במשרה מלאה?

דור חגג השבוע יום הולדת שנתיים ומחמת אילוצים שונים יצא שהחלטנו לחגוג לו בחיק המשפחה מהיום למחר. שקלתי לדחות אבל היה לי ברור שאני רוצה לחגוג לו בתאריך שלו ולתת לו את החוויה במלואה. מצד שני, היה לי שבוע עמוס ומוטרף כאחד והיה ברור שזה לא יהיה בדיוק כמו שהייתי רוצה. צדקתי.

רציתי להכין לו את העוגה הכי שווה בעולם. כשחשבתי על זה כמה חודשים לפני היה לי ברור שאשקיע את הנשמה. תכננתי לחפש רעיון לעוגה מורכבת ועוצרת נשימה, להוסיף טאצ' אישי, להתייעץ עם אימהות נוספות איך לשדרג את השדרוג ובאופן כללי להיות מועמדת לפרס אם השנה. בפועל, היה לי יום אחד שבו חזרתי בשמונה בערב הביתה כשלמחרת צפי החזרה היה מהעבודה היישר לחגיגה.

כשהבנתי שהמציאות לא תראה כמו המודל שיש לי בראש, עשיתי כל מה שאמא מתוסכלת נורמלית היתה עושה והתקשרתי לבכות לאמא. שלי. היא הכניסה אותי לפרופורציות של אדם הגיוני בעל בינה בסיסית ואז הציעה להכין עבורי את העוגה. סירבתי כמובן, כי "אמא, נראה לך שאת תכיני את עוגת יום ההולדת של הבן ש-ל-י שחוגג שנתיים?! זה נראה לך הגיונייייי?!" וסיימנו את השיחה. דקה אחרי התקשרתי שוב, אמרתי לה שאני חוזרת בי מטימטומי המתפרץ וסגרנו על פשרה. היא תכין את העוגה אבל אני אקשט. שיננתי לעצמי מנטרות מחזקות כמו "אין מה לעשות, את עובדת, אז זה מובן", ו"הוא קטן, הוא לא באמת מבין משהו", אבל עמוק בלב, משהו בי בכל זאת נחמץ.

לא יעזור, הקטע הזה של לשלב אימהות ועבודה, הוא לא קל. להשקיע באוצר הכי גדול של חייך ועדיין לנסות לממש את עצמך במלוא המובן, זה אתגר לא קטן. נותר רק להמשיך לעשות את המיטב.

בשורה התחתונה, חגגנו, היה מוצלח, דור שמח עד השמיים וכמו תמיד הפנמתי את המסקנה המובנת מאליו – המועמדת והזוכה בפרס אם השנה היא כמו תמיד, אמא שלי המלכה.