בירבורים. הכרויות. אהבה. הריון. ילדים. החיים

שמתי לב למשהו מוזר. בכל תשעת החודשים בהם הייתי בהריון, בכל הכתבות שקראתי, בכל הקבוצות שבהן ביקרתי, לא ממש נתקלתי בסיפורי לידה. כל כך הרבה...

מכירים את זה כשאתם שוקלים מאה טון, מזיעים כמו ממותה בזמן דהירה, כבדים ומסורבלים כפיל המנסה להשחיל חוט ומחט ורגישים כחשופית מלאת ריר? אז...

אז חודש שמיני הגיע ואחרי שהחזקתי מעמד שמונה חודשים עם משפטים כמו "נו, את עושה צילומי הריון?", "לא חבל? זאת מזכרת נהדרת!" ושלל משפטי נדנוד...

ההפתעה ברגע הראשון זה נראה מושלם. בדיוק מה שהייתי צריכה בשלב הזה. באותו יום, הוא חזר מהעבודה וכשנכנס, הגיש לי מעטפה עם חצי חיוך על פניו....

טפשת הריון הוא בהה בי במבט המום, נבוך ולא מבין. הוא הסתכל ימינה לעבר הר הבלונים שנערם בפינה, הסתכל שמאלה לעבר העוגה המושקעת שהביטה בו...