פרויקט #איך_לשרוד_את_גיל_40+_בשלום - משימה 1

לפני שנה חגגתי יום הולדת 40.

בעצם, חגגתי זאת מילה גדולה מידי,

מדויק יותר לומר שבלית ברירה הסכמתי להיות בת 40.

כבר אז, היה לי לא קל לעיכול כל הקטע הזה של הגיל הטו מאץ'

עגול הזה וכל המשמעויות המדכאות הנלוות.

הלפני. מראה לא פשוט.

כן, אני יודעת,

מדובר בשיא הפריחה שלנו כנשים, העולם יפה יותר והשמש זורחת רק עבורי וזה.

אוקי, מכבדת.

אבל,

אני גם חושבת על זה שהגוף כבר לא מה שהיה,

הפנים קצת נופלות והעצמות מתחילות להיות מעט עבשות.

מתאים לי בילבי?

וכן, יש גם את הקטע הזה של מחשבות על זיקנה,

הזדקקות שלא נדע וסוף החיים אללה יסטור.

אני כבר לא מוגדרת עלמה צעירה,

וגם לא אישה צעירה,

ובגדול, לצערי, המילה צעירה כבר לא צמודה לשום טייטל פה.

קצת קפה לנשמה. לשם שינוי הוא חם.

אז מה בעצם אני רוצה לומר? חוץ מהזכות לדכא אתכן למוות כמובן,

שכבר מאז, תיכננתי לעשות את פרויקט #איך_לשרוד_את גיל_40+_בשלום,

ובו למעשה אעשה בכל פעם משהו מעורר שמחה, מרים עפעפיים ומותח לחיים.

משימות קטנות ורגילות אבל שעושות טוב ללב,

משימות שכל אחת יכולה לעשות אבל משום מה אין לנו תמיד את הזמן/כוח/מחשבה לעשות.

אם אצליח לתת למישהי רעיון, זווית הסתכלות חדשה או אפילו רק אעלה אצלה חיוך

אני אדע שלהואיל בטובי לקבל את גיל 41 בברכה ובלי קללות לא היה לשווא.

האחרי. עולם אחר.

למשימה הראשונה בחרתי את תחום מדעי השיער.

למה? לא יודעת מה איתכן אבל לי תמיד היה קשה למצוא ספר טוב.

משנות ה-20 שלי התהלכתי בעולם ותרתי אחר הספר המושלם, הפקרתי שוב ושוב את ראשי בידי ספרים פוחזים ואף פעם לא הייתי מרוצה באמת.

נכון, בשלב מסוים מצאתי ספר חמוד וטוב אבל הוא היה רחוק מידי וכך חזרתי שוב למעגל המחפשות.

יום בהיר אחד פגשתי חברה והתעלפתי על התספורת שלה, מיד ביצעתי תחקיר מעמיק וגיליתי מי אחראי על הפלא. הסתבר לי שמדובר בצמד הספרים החינני ביקום עופר וגבי ושמתי פעמיי לפגוש את מגע הזהב המדובר. מאז, אני והם אין רליישנשיפ ונושא השיער כבר לא קומפליקייטד בכלל.